טיפול בתנועה ומגע משפר ומחזק את היכולות הלימודיות
קיימת השפעה הדדית בין תפקוד הגוף לתפקוד המוח, כשם שבכל פעולה ותנועה, אפילו הפשוטה ביותר, משתתפות מערכות גוף-מוח רבות, כך גם הגוף נוטל חלק פעיל בכל התהליכים האינטלקטואלים שלנו. התנועה מפתחת את הרישות הנירולוגי – עצבי במוח, ותפקוד אופטימלי מתקבל כאשר המוח והגוף מתואמים ומסונכרנים.
כבר בתנועותיו הראשונות מתחיל התינוק לבנות את הרשת העצבית במוח. באמצעות תנועות הגפיים, העיניים-ראייה, האוזניים- שמיעה, התחושה – מגע, טעם, ריח, המידע מועבר למוח. המוח מעבד את המידע ומפרש את משמעותו, וכך מסייע לתינוק להבין את המציאות וללמוד כיצד יש לפעול ולהגיב (גורמי איום וסכנה/ גורמי הנאה).
כדי לרכוש מיומנות יש לחזור שוב ושוב על התהליכים שמקנים אותה, וכשמגיעים לרמת שליטה שבה התהליך מתבצע באופן אוטומטי, רכישת המיומנות הושלמה. כשאנו יכולים לבצע מטלות בצורה מדויקת יותר, וכשיש לנו שליטה רבה יותר במיומנויות, איכות הביצוע עולה. לדוגמה כשתינוק לומד ללכת בהתחלה הוא נופל ואינו יציב מספיק. אף על פי ששריריי גופו מפותחים לשאת את משקלו ולהעמידו, אין זה מספיק וכדי ללכת יש צורך בתיאום בין המערכת הגופנית לקוגניטיבית. התינוק ממשיך להתנסות, הוא קם ומארגן את תנועתו, חוזר על תנועותיו שוב ושוב ומשכלל אותן. המוח זוכר את התנועות שתורמות ליציבה טובה, ומעבד את המידע החזותי מהסביבה התורם לפיתוח התפיסה המרחבית עד אשר מתרחשת הפנמה ותנועותיו הופכות להיות אוטומטיות. רק לאחר שהתינוק רוכש מיומנויות תנועה בסיסיות (הליכה) הוא פנוי ללמידה של תנועות מורכבות יותר (ריצה, קפיצה).
מאחר שמיומנות התנועה מחייבת התערבות קוגניטיבית ושכלול של יכולת החשיבה, אני משתמשת בטיפול בתנועה ומגע כאמצעי לפיתוח החשיבה ולשיפור יכולות לימודיות. כמובן, ההתפתחות הקוגניטיבית תתקדם בהתאם ליכולתו של הפרט, בתוך מרחב יכולת החשיבה שלו הוא יכול להתקדם ולהגיע אל המיצוי הקוגניטיבי.
חשיבות התנועה בתהליך הלמידה
כידוע, ישנם שלושה סגנונות למידה עיקריים: ערוץ חזותי, ערוץ שמיעתי וערוץ תנועתי. בבתי הספר מקובל ללמד בעיקר באמצעות הסגנון החזותי והשמיעתי, אך לתלמידים רבים שיטת הלימוד היעילה ביותר היא הערוץ התנועתי. תלמידים אלה מצליחים לבצע תהליך מיטבי של למידה, ולהגיע לרמת ביצוע גבוהה כאשר הם נעים תוך כדי הלמידה: נענוע קל של הגוף קדימה ואחורה, קשקוש על גבי דפים, למידה באמצעות משחק פעיל, למידה באמצעות דגמים תלת ממדיים ומוחשיים, הליכה מצד אחד של החדר לצד השני.
פעילות גופנית מחזקת ומשפרת את יכולות המוח, בעיקר את היכולת לבצע משימות הדורשות תשומת לב ארגון ותכנון. בטיפול גופני המתמקד בתיאום בין מערכות המטפל מעלה את המודעות לצורך במיומנויות תומכות למידה, כגון: ארגון ותכנון ,הנעה, וערנות, וחושף את המטופל לטכניקות המשפרות את כישורי הלמידה: מערכת הזיכרון, מיקוד, ריכוז, יכולת הניתוח והסקת המסקנות. בנוסף לכך הפעילות הגופנית משחררת חומרים כימים טבעיים שמשפיעים לטובה על הרגשתנו ומפחיתים רגשות לחץ וחרדה הפוגמים ביכולת הלמידה והמוטיבציה.
בקליניקה אני משתמשת בטכניקות שונות לשיפור מיומנויות למידה וביניהן:
שיפור המוטוריקה העדינה – מוטוריקה עדינה היא המערכת המפעילה את שרירי כפות הידיים ואת התיאום בין היד לבין העיניים. תיאום במערכת זו ישפר את מיומנויות הכתיבה והציור ואת יכולת ההבעה הפנימית. משחקי הרכבה משפרים את מערכת המוטוריקה העדינה, ובד ובד משפרים את הזיכרון, את הדמיון והיצירתיות, ואת פיתוח הראייה המרחבית והדיוק.
תרגילי עיניים – (שרירי גלגל העין) משפרים את יכולת הקריאה והכתיבה, התמצאות במרחב ואיכות הנהיגה.
תרגילי הצלבה – למערכת ההצלבה (תיאום יד רגל נגדי) יש השפעה על תיאום בין שתי ההמיספרות במוח, ימנית ושמאלית, ההמיספרה השמאלית היא הצד של הפרטים והמיספרה הימנית אחראית על התמונה הכוללת. כישרון בכל תחום, מדעי הטבע, מדעי הרוח אומנות או מוסיקה מצריך תיאום בין שני הצדדים. ככל שהמעבר בין שתי ההמיספרות מתואם יותר יכולת הסקת המסקנות וקבלת ההחלטות, ויכולת השליפה יהיו יעילות, מהירות ורציפות, וישפרו את התפקוד הלימודי.
היכולת לשלוט בתנועה ולהניע את עצמנו מחזקת את תחושת הערך העצמי והביטחון, ותורמת לתחושת מסוגלות עצמית של הפרט, לאמונה ביכולתו להצליח בלימודיו ובמיומנויות אקדמיות.